החלטה בתיק ת"א 24982-03-12

1.         לפני בקשה מתוקנת מטעם המבקשים להפחית את האגרה כך שתשולם על תביעה בסכום של  960,000 ש"ח. לחילופין, לפטור זמנית את המבקשים מתשלום אגרת ביהמ"ש עד להסרת העיקולים המוטלים על נכסיהם. 

2.         התביעה דנן הוגשה ביום 15.3.12 לבימ"ש שלום בת"א-יפו.

 ביום 14.3.12 הוגשה בקשה "למתן פטור חלקי/זמני מתשלום אגרה" (להלן:"הבקשה המקורית").

3.         בהתאם להחלטת כב' הרשם א' ביטון מיום 19.7.12 הועברה התביעה מבימ"ש שלום ת"א - יפו לבימ"ש זה לאור סכומה, לאחר שהותר תיקון כתב התביעה בהסכמת הצדדים.   

4.         ביום 2.9.12 הורתה כב' הרשמת א' נחליאלי חיאט למבקשים להגיש בקשה מתוקנת לפטור מאגרה  ובה התייחסות לתנאים למתן הפטור הרלוונטיים לנתבעים 3 ו- 4 הואיל ובמסגרת תיקון כתב התביעה הוספו נתבעים אלה. 

5.         התביעה שלפני הינה  כספית על סך 3,500,000 בגין נזקים נטענים שנגרמו למבקשים עקב התנהלות המשיבים.

6.         המבקשים טוענים כי התביעה מגלה עילה כלפי כל אחד מהמשיבים ונסמכת על הוכחות ברורות. התביעה ראויה, נכונה ומבוססת. המסכת העובדתית בכתב התביעה מדברת בעד עצמה ומעידה על מעשיהם של המשיבים. פועלם של המשיבים כלפי המבקשים מושתת על מרמה והעדר תום לב ומגובה בראיות.

            לטענת המבקשים, הם לא ציינו את סכום התביעה כלאחר יד, אלא הוכיחו באופן ברור את עילות התביעה והסעדים הנתבעים, תוך חישוב מדויק של סכומי התביעה  בגיבוי המסמכים הרלוונטיים.

באשר לאי יכולתם הכלכלית של המבקשים לעמוד בגובה האגרה טוענים המבקשים כי כל הנכסים, החשבונות, קופות הגמל, תכניות הפנסיה וכיו"צ שבבעלותם מעוקלים במסגרת תיק הוצל"פ 6477-02-12 ואין באפשרות המבקשים להוציא כספים מחשבונם, למכור נכסים או לעשות כל פעולה בחשבונם, בהיותם לקוחות מוגבלים. המבקשים אינם יכולים להתקיים ולו בכבוד מינימאלי והם נאלצים לבקש נדבות מארגוני גמ"ח שונים על מנת לקיים את עצמם ולקנות מצרכים בסיסיים למחייתם; אין להם אפשרות לשלם את חובותיהם העסקיים לרבות, תשלום משכורות של עובדי מבקשת 1 ואת חובותיהם הפרטיים (לרבות תשלומים לעירייה, חברת חשמל וכו'). 

חובותיה של מבקשת 1 עומדים על סך של למעלה ממיליון ש"ח. המבקשים אינם יכולים להפעיל את עסקם כתמול שלשום, שכן בעקבות הליכי ההוצל"פ והפיכתם ללקוחות מוגבלים בחשבון הבנק, נהרס ונפגע שמה הטוב של מבקשת 1 ושותפיה העסקיים הרבים אינם מעוניינים עוד בקיום קשרים עסקיים עמה מחשש לקריסתה הכלכלית.

לפיכך, במצב הדברים הקיים, משנפתחו תיקי ההוצל"פ והוטלו עיקולים על כלל נכסי המבקשים, ומשהורע מצבם הכלכלי של המבקשים באופן משמעותי, אין ביכולתם של המבקשים כיום לשלם את סכום האגרה הנדרש.

המבקשים מוסיפים כי מעבר לנדרש, עשו כל שביכולתם על מנת לגייס את סכום האגרה המלא מצדדים שלישיים, אך ללא הועיל.      

7.         המדינה המהווה את בעל הדין העיקרי בכל הקשור לתשלום האגרה הגישה תגובה לבקשה המקורית ביום 28.3.12. המדינה בחרה שלא להביע עמדה לגופו של עניין וציינה כי אין לה כל מידע, מעבר לעולה מהבקשה ומנספחיה.

8.         המשיבים 1-4 הגישו תגובה לבקשה המתוקנת וטענו כי דין הבקשה להידחות. לטענת משיבים 1-4, המבקשים לא ציינו כי ברשותם שני מקורות כספיים רבי ערך: האחד, עניינו הסכם שכירות שנחתם בינם לבין בנם על פיו הם זכאים לתמלוגים של 2% מסך ההכנסות החשבונאיות בחודש שנתקבלו אצל בנם ולתשלום חודשי קבוע העומד על 10,000 ש"ח +מע"מ. השני, עניינו תמורה ממכירת חנות שנמכרה על ידם ביום 17.11.11 בסך 931,000 ש"ח, כשבידם נותרו לאחר ניכוי הוצאות, מאות אלפי שקלים.                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                 

משיבים 1-4 טוענים כי לכתב התביעה המקורי צורף נספח ה' שכותרתו "העתק תחשיב הרווח הגולמי של תובעת 1 לחודשים ינואר עד יוני 2011" לפיו סה"כ הרווח השנתי של המבקשים הסתכם ב- 2,278,719 ש"ח והרווח החודשי ב- 189,893 ש"ח ולא ברור כיצד חודשים ספורים לאחר מכן, נותרו המבקשים חסרי פרוטה.

לטענת משיבים 1-4, המבקשים הבריחו את עסקם לחברה השייכת לבנם עימו נחתם הסכם השכירות ומבקש 2 לא טרח להגיש תצהיר המאמת את גובה הכנסותיו המשולם לו כביכול ע"י בנו.  כמו כן, המבקשים נמנעים מלציין את מקור הכנסותיהם למימון הייעוץ המשפטי.

עוד טוענים המשיבים 1-4 כי משנזכרו המבקשים כי סכום חובותיהם עולה בהרבה על הסכום הנתבע על ידם, ביקשו לתקן את התביעה ולהעמידה על סך של כ- 3,500,000 ש"ח. טענות התביעה הינן שקריות ומנוגדות למסמכים ולהודאות המבקשים. לטענת המשיבים 1-4 מדובר בתביעה מנופחת ובסכומים חסרי שחר וניתן ללמוד זאת מהסעד המבוקש בנוגע לפגיעה במוניטין מבקשת 1. כמו כן,  הבקשה המתוקנת אינה מתייחסת לנתבעים 3 ו-4, כאמור בהחלטת כב' הרשמת א' נחליאלי חיאט  מיום 2.9.12.

המבקשים נמנעו מלציין עובדות ביחס למצבם הכלכלי ולא צירפו תצהירים רלוונטיים.       

זאת ועוד; המשיבים 1-4 מפנים לתגובת משיבים 1-2 שהוגשה לבקשה המקורית לפטור מאגרה שם נטען כי דין הבקשה להידחות על הסף בשל העדר תצהיר מטעם מבקשת 1 ומבקש 2; מצבם הכלכלי של המבקשים אינו מצדיק לפטור אותם מהחובה הבסיסית לשלם אגרה; התביעה חסרת סיכוי.